וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לְאֶבְיָתָ֗ר יָדַ֜עְתִּי בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ כִּֽי שָׁם֙ דויג דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֔י כִּֽי הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד לְשָׁא֑וּל אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי בְּכָל נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ